ליצירת קשר:  קייטי   054-4508917
בדים וילונות ועיצוב בהיסטוריה

וילונות בדים ועיצוב מימי הביניים ועד היום

בדים ווילונות בימי הביניים

בדים ומוצרי טקסטיל שימשו לקישוט חדרים באירופה של ימי הביניים, אך לא לקישוט חלונות. חלונות צרים בכנסייה
בתקופה זו החלונות היו קטנים, צרים ושימשו להגנה ולהוצאת עשן ולא כמקור אור.
וילונות לא מוכרים בתקופה זו.
החלונות כוסו בדרך כלל במשטח עץ להגנה ופרטיות.
בדים נתלו על הקירות לשמירה על חום הבית וחסימה של רוח דרך המעברים.
בדים שימשו גם לכיסוי סביב המיטה כפריון.
בדים לתלייה היו עשירים בצבע ואוירו באיורים מחיי היום יום.
רוב הבדים נרקמו ברקמות עשירות.
במאה ה-12 החלו לארוג באיטליה בדי משי ובמאה ה-14 נארגו בדי קטיפה.
בבתים פשוטים נתלו בדי כותנה חלקים וזולים.
עם התפתחות מגוון הבדים התפתח עיצוב הריהוט.
למיטה היה ערך חשוב מאוד בבית.
במאה ה-15 נוסף למיטה גב, עמודים וכיסויים מבד אויינטלי.
באנגליה, בתקופה מלכות אליזבת, סגנון הריהוט היה גס, אך על הקירות נתלו בדים מאוירים ורקומים בצבעי תכשיטים.
רוב הבדים נרקמו באיטליה.
בסוף המאה ה-16 החלו לקשט את החלונות בבדים ולהתאימם לסגנון החדר.
הוילונות היו בסיסיים ונתלו ע"י מתיחת הבד על החלון.
האיטלקים והצרפתים תלו וילונות מבדים רקומים ומבדי קטיפה בצבעי כתום, חום וירוק כהה.

 

וילונות ועיצוב במאה ה-17

תקופה זו היוותה שינוי משמעותי בעיצוב הפנים ועיצוב וילונות.
הופיעו רעיונות חדשים לעיצוב הריהוט לפי קומפוזיציות ליצירת הרמוניה ושלווה.
ממה-דה-רמבולייט הדהימה את העולם כשצבעה את הקירות בדירות שלה בפריז
בצבעי כחול ועיצבה את כל הרהיטים, השטיחים והוילונות בבדים רקומים
בצבעי כחול וזהב.
אט אט החל הרעיון העיצובי לחלחל בכל אירופה.
מעצבים אנגלים החלו לעצב לפי האידיליה הצרפתית.
החלו לבנות חלונות עם תומכות מעץ, ובתוכם שלבי עץ שיצרו תריס.
השלבים נבנו גם בצורה ורטיקאלית.
חלונות כוסו בבדים כיחידת וילון אחת שלמה.
הוילונות היו מבדי משי או פשתן וחוברו באמצעות טבעות למוט שהותקן על הקיר.
במשך המאה ה-17 עיצוב המיטה הפך מורכב יותר.
עמודי העץ נחרטו בדוגמאות שונות ועליהם נתלו בדים שנאספו לכיפה גדולה מעל המיטה.
בסוף המאה ה-17 למעצבים הצרפתים הייתה השפעה רבה בעולם.
כשארמון ורסאי נבנה, נפוצו תיאורים על יופיו לבעלי בתים עשירים בכל אירופה.
הארמון עוצב לכבודו של מלך השמש. הצבעים היו מלכותיים: סגולים, זהבים ושחורים.
באותה תקופה באנגליה חיקו את טעמם של הצרפתים, אך התוצאות היו חסרות את העדינות והגימור הצרפתי.
באנגליה החלו לכסות את הקירות, הדלתות והמיטות בבדים תואמים.
הבדים שכיסו את הקירות, היוו השראה לטפטים במאה הבאה.
בצרפת, פיתח לואי ה-14 את תעשיית המשי. נארגו טפטים, משי, ברוקדות, סאטנים ופרנזים לגימור.
בדים שימשו לריפוד, בעיקר למיטות.
לעיצוב המיטה היה ערך חשוב בחשיבות המשפחה בקהילה והושקעו משאבים רבים בעיצובם.
בתקופה זו החלו להתייחס לכיסוי החלונות כערך בפני עצמו כחלק מהרעיון העיצובי.
החלו לתפור וילונות בזוגות, נוספו להם כותרות שנועדו להסתיר את האביזרים שבעזרתם נתלו הוילונות.
ב-1680 החלו לתפור וילונות הרמה, כדוגמת הוילון האוסטרי. החלק העליון הוסתר ע"י כותרת.

 

וילונות ועיצוב במאה ה-18

בתקופה זו החלה תקופת הרוקוקו אשר הביאה עימה מגוון רחב, אלגנטיות והרמוניה בבדים.
החלו להדפיס על בדי כותנה ומשי, נכנסו צבעים בהירים יותר, לדוגמא: ורוד וכחול שמיים.
בדי משי צבועים יובאו מהמזרח לתלייה על קירות הבתים.
החלו לערבב סוגי בדים ולעצב טפטים אשר נראו כבד.
הוילונות נתפרו מבדים קלים יותר והפכו לחלק בלתי נפרד מכל חלון.
באנגליה החלו לייצר וילונות מסוג צלון, ונציאנים ווילונות גלילה.
נתפרו וילונות זנב שיצרו קישוט בצידי החלונות.
בסוף המאה ה-18 החלה תקופת הניאו-קלאסית. בתקופה זו הוילונות נתפרו מבדים רכים,
בצבעים בהירים, מעוטרים בדוגמאות עדינות של פרחים.
הוכנסו צבעים חדשים: כחול כהה, טורקיז וסגול בהיר.
הוילונות נתלו על הקירות בעזרת מסמרים ומעליהם כותרות  שבחלקם העליון
גימור מעץ עם מוטיבים מאותה תקופה.

באנגליה וארצות הברית החלו לתפור וילונות משיכה אשר אפשרו פתיחה, סגירה וחפיפה בין וילון לוילון.
בתקופת האימפריות החלו לעצב בהשפעה של תמונות ופסלים מרומא העתיקה ומצרים.
תקופה זו היוותה את נקודת המפנה בעיצוב הוילונות לבית.
הרעיונות מתקופה זו משפיעות עד היום.

אנגליה הושפעה במיוחד מרודולף אקרמן אשר הפיק מגזין על אומנות ועיצוב. במגזין הודבקו פיסות בדים ששימשו כדוגמאות לבחירת בדים.
הוילונות בתקופה זו יצרו מסגרת לחלון ונאספו לצדדים.
נוספו "שאלים" מבד במרכז החלונות. השאלים כיסו את העמודים התומכים.
החלו לייחס חשיבות רבה לאביזרי תלייה והתקנה: מוטות, סופיות ולאביזרי התמיכה.
המוטות יוצרו בתבניות וצופו בזהב.
רוב הסופיות היו בצורות של ראשי חיות או פרחים.
לכותרת הוילון נוספו עיטורים קשיחים מזהב.
לראשונה, שולבו שני זוגות של וילונות יחד.
בצידי החלון נקשרו וילונות כבדים, ומתחתיהם וילונות מבדים קלים לסגירה.
נתפרו מכפלות עשירות על צידי החלונות, החלו להשתמש בפרנזים וסרטי רקמה.
המיטות עוצבו בהתאמה לוילונות ולא הובלטו כחלק החשוב בחדר.
מבחר הבדים הועשר בהדפסת דמויות של חיות ואנשים על כותנה.

 

וילונות ועיצוב במאה ה-19

בתקופה זו החלו לכסות את השולחנות במפות ואת הרהיטים בשמלות.
הכריות הפכו להיות חלק חשוב מריהוט הבית.
החלו ללפף בדים על מוטות שיצרו כותרות עשירות.
כתוספת הצללה או האפלה נוספו וילונות גלילה מאחורי וילונות בד.
הכותרות נעשו רכות ואלגנטיות יותר עם גימור של פרנזים.
בתקופה זו הוחלפו מוטות העץ במוטות מתכת והחלו להמעיט בכמות הבדים
שעיטרו את המיטות בתקופות הקודמות.
וילונות נתפרו למעברים ולדלתות.
נכנס הצבע האדום, שהכניס עושר רב לבדים.
הוילונות כבר לא היו סימטריים, ובעלי פרופורציה.

 

וילונות ועיצוב במאה ה-20

תקופה זו הושפעה מהעיצוב היפני, הגותי והאנגלי הקלאסי.
סגנון עיצוב זה השפיע על עיצוב הוילונות.
ויליאם מוריס, מעצב פנים אאמין בפשטות. הוא התעקש על בדים טבעיים,
על דוגמאות שטוחות ועדינות שהחליפו את הבדים הכבדים. הוכנסו בדים כביסים, שהחליפו את בדי הקטיפה והברקודות שלא ניתנות לכביסה.
החלו להיכנס בדים סינתטיים וטכניקות חדשות בצביעה ובהדפסת בדים.
כיום האפשרויות לעיצוב ובחירת וילונות כ"כ מגוון שאפשר למצוא וילון שיתאים לכל סגנון של בית...

 

מרכז מידע והדרכה:
מוצרים
יצרנים ומותגים באתר
הפעלה חשמלית
מדידה וייעוץ לבחירת מוצר
התקנה ותיקונים
ניקוי ואחזקה